4 דרכים יצירתיות להתערב עם "סיפור-מסגרת" בטיפול באמנות

בשבועיים האחרונים החלו הדיבורים על חזרה ל"שגרה-משתנה". בחרתי בצד השמח של הפרדוקס הזה וניגשתי למלאכת הטיפול באמנות. בדיוק בגלל הרגעים האלה אני אוהב את העבודה שלי.

אחד הדברים הראשונים שעשיתי, היה להכין סיפור שיתאים לילדים שמגיעים אליי לקבוצת מוזיקה. למזלי, הקבוצה מבוססת על סיפור-מסגרת שמלווה אותה. לכן יכולתי בקלות יחסית, לשלב אלמנטים בוני חוסן ועמידות עבורם. דרך הסיפור, חזרנו לאותה נקודה שבה הקורונה הפסיקה אותנו. עיבדנו בגוף וברגש את השינויים, הפחדים והכעסים. התחברנו להצלחה, לשמחה ולתקווה. את הלקח שלי מהקורונה למדתי...וסיפרתי את הסיפור בעזרת הלפטופ שלי. ונחשו מה? הילדים התחברו מייד לסיפור, והיו מרותקים.

למרות השם ה"מרובע", ההתערבות "סיפור-מסגרת" היא גמישה ולוקחת רחוק ועמוק את הטיפול. זוהי כל מסגרת-אסתטית המתהווה בטיפול ופותחת מרחב ביניים ליצירה הדדית ומשותפת. יש לה מבנה וסדר והיא

מתחזקת חלקים בריאים ופתולוגיים (וויניקוט 1995, צורן 2000 - נותני ההשראה). אבל היא בעיקר מחוברת באופן ישיר לסיפור-חיים מרכזי של המטופל, ונובעת ממנו. הנה כמה דרכים לשלב אותה בטיפול.

"סיפור-מסגרת" תמיד יופיע בגלוי או במסווה בטיפול. קצת אימון ב"לתפוס את הרגע" ותוכלו לפתח ביחד עם המטופלים שלכם את הסיפור שלהם. אפשר להיעזר בכל אמצעי אמנותי שתרצו. זו הייתה ההתערבות שעזרה לי כמטפל לעשות את ה"קפיצה" לטיפול און ליין. כך ליוויתי את מטופליי בתחילת משבר הקורונה COVID-19, במהלכו ובתקופה הנוכחית של חזרה לשגרה משתנה. זו התערבות חוצת-גילים, ורסטילית ו"אבוקטיבית". דבר שעוזר לייצר סביבה בטוחה ומרחב אנליטי גם און ליין.

1. סיפור תנועתי

מטפלים בתנועה (או בדרמה) כמעט תמיד יספרו בחדווה איזשהו סיפור בתנועה ובריקוד. אצל מטופלים, זה לא עובד כל כך בקלות. אבל אנשים אוהבים לנוע ואוהבים להמציא תנועות ריקוד. הם רק צריכים מסגרת תנועתית ולהרגיש שהם בשליטה. בוחרים ביחד את נושא הסיפור (אפשר גם לתת לנושא להתפתח מעצמו). מכריזים על נקודת התחלה וסיום. בוחרים ביחד עשרה מהלכים תנועתיים. אפשר להתקדם לאט (מהלך או שניים בכל סשן) או ללכת על כל הקופה. זה תלוי בקצב של המטופל. מבקשים לבחור שיר שילווה את התנועה. ויוצאים לדרך!

המטופל שלך יוכל לגלות משהו חדש על עצמו.

2. סיפור ויזו-מוזיקלי

זו אחת ההתערבויות האהובות עליי, אם לא האהובה ביותר. ההבעה הרגשית משלבת מדיומים אמנותיים שונים: ציור, מנגינה, טקסט ואפשר לאגוד את כולם בסרטון וידאו. תדאגו שיהיו כלים אמנותיים זמינים בחדר. ואתם לא חייבים להיות מומחים בכל תחום אמנותי. הכי חשוב זה שיוצרים ביחד את המרחב המשותף ליצירה. המטופלים ישלבו אמנויות ויצרו סיפור-מסגרת. האם זה עובד בטיפול און ליין? התשובה היא שכן. רק צריך לדאוג שלמטופל יהיו את האמצעים הדרושים והסיפור יכול להתחיל מחדש או להמשיך.

אני למדתי מהמטופלים שלי כמה חשוב להניח את היסודות והם כבר יפתחו כיד הדמיון. מחליטים על שלוש או ארבע מערכות. בכל מערכה מציירים ציור. אפשר, אך לא חייבים, להוסיף בכמה מילים מה מתרחש בציור. מוסיפים מנגינה לסצינה הציורית כאשר על המנגינה (מי מנגן, על מה) מחליט המטופל. צילמתם והקלטתם את כל הסצינות? תיתנו שם לסיפור-המסגרת ותערכו הכל בוידאו. המטופלים יכולים דרך היצירה לשכתב ולשנות את סיפור חייהם.

3. סיפור אדפטיבי

אזהרה! התערבות זו דורשת כושר המצאה ואילתור. דבר שאפשר לפתח אותו בקלות, עם תרגול של הקשבה ופיתוח של הצירים המרכזיים של הסיפור שלכם. בקרוב יצא מאמר שלי בנושא ותהיה גם סדנא.

ניסיתם לספר (אתם, כמטפלים) ב LIVE את הכאן ועכשיו של מה שקורה בטיפול? יש כל מיני גרסאות לספר למטופלים את הכאן ועכשיו שלהם: ראפ וציור הם רק חלק. אבל במיוחד בקבוצות של ילדים צעירים, אני אוהב להשתמש ב"סיפור אדפטיבי". סיפור שיש לו צירים מרכזיים בבסיסו, כמו דמויות קבועות ומקום דמיוני בו העלילה מתרחשת. את הסיפור אני מפתח בהתאם להוויית הקבוצה באותו מפגש, או בתשומת לב לקולות מסוימים בקבוצה. סיפור אדפטיבי יכול להתחבר לכל נושא במעגל השנה. כך יכולתי להתאים את סיפור-המסגרת עבור ילדי קבוצת המוזיקה לרוח תקופת הקורונה, כשהם חזרו למפגשים בשבוע שעבר.

4. סיפור רקע

מעולה במיוחד לטיפול און ליין. בחירת רקע לשיחת הוידאו, היא כמו בחירה של "סקין", שזה לא פחות ולא יותר מההשלכה הדיגיטלית של העצמי לתוך הטיפול. אני בטוח שכל חובבי אנזייה (אני עור, 1995) עושים את החיבור התיאורטי לפסיכואנליזה. בשלבים של יצירת קשר בטיפול און ליין, או במצבי חירום, אפשר להפוך את בחירת הרקע הוירטואלי לתהליך טיפולי. ככה תהפכו טכנופוביה לטכנותרפיה. בחירה משותפת של רקעים תקדם את תחושת הביטחון של המטופל שלכם ואת הברית הטיפולית שלכם. אתם יכולים ליצור "רקע משותף" עם המטופל שלכם. ואפשר לגלות ביחד את הסיפור שמאחורי בחירת הרקע.

כחומר ביד היוצר, אפשר לרתום כל אמנות (וכמעט כל מטופל) להתערבות "סיפור-מסגרת". בשבוע שעבר התנסיתי ביצירת סיפור-מסגרת דרך צילום בסמרטפון. קולגה שלי, מטפלת באמנות עם התמחות בפוטותרפיה, העבירה התנסות מהנה ומוצלחת - און ליין - לצוות מטפלים (במרכז מילה טובה, נוב) . תוך דקות צללנו לחוויה קבוצתית מדהימה במחוזותיו של הלא-מודע.

סיפור-מסגרת היא התערבות יצירתית ביותר המזמנת את נוכחות המטפל (ולכן היא יעילה גם בטיפול און ליין). היא תמיד רלוונטית לחיי המטופלים והיא פותחת הזדמנות לאיחוי וגם לשינוי. עכשיו תורכם לספר לי, איך אתם משתמשים בסיפור-מסגרת בטיפול.